בסוף זה תמיד משתלם.

אני מניחה שפיק ראשון של גאזט אי-פעם? O:

שם פיק: בסוף זה תמיד משתלם.
פאנדום: The GazettE.
שיפ: לא ידוע. O:
דמויות: The GazettE, ליילה ורייצ'ל. (בינתיים.)
הערות: אני ממש כרגע כותבת את הפיק, אז בטח יוספו עוד דמויות בהמשך.

בסוף זה תמיד משתלם.- פרק 1.

"סוף-סוף! סוף-סוף! נגמר. אין. זהו. פיניטו." אמרה רייצ'ל מאושרת.
"תירגעי, עוד לא נגמר ולא כלום. יש לי הפתעה קטנה ואחרונה." אמרה ליילה.
"מה? אנחנו הולכות ללמוד עוד משו? את ברומן עם אחד המורים? עם ג'ק?!" היתפרצה רייצ'ל מרוב לחץ.
"להירגע! הפתעה טובה! ולא עוד לימודים. ומה לעזאזל?! רומן?! ועוד עם ג'ק?!" שאלה ליילה מופתעת.
רייצ'ל הביטה בה במבט מובך ומבולבל.
"סיום הלימודים, לא עושה לך טוב." אמרה רייצ'ל באנחה.
"מה לא טוב?! זה מושלם! זה נהדר! אין עוד לימודים!" צרחה רייצ'ל באושר גדול.
"רייצ', לקחת כדורים היום?" שאלה ליילה שידעה למה היא כל-כך לחוצה.
"אולי.." אמרה רייצ'ל וגילגלה את עיניה.
"טיפשה!" צרחה עליה ליילה.
"נו! יום אחרון ללימודים למה שאני אהיה רגועה?! אני רוצה להוציא את כל האנרגיות!" אמרה רייצ'ל בגאווה.
ליילה גיחכה לה והמשיכה ללכת.
"מה ההפתעה?" שאלה רייצ'ל.
"עוד מעט תגלי. כשנגיע לבית קפה." אמרה ליילה.
"תגלי לי! תגלי לי! תגלי לי! תגלי לי!" אחזה רייצ'ל ברגלה והביכה את עצמה ואת ליילה גם כן.
"השגעת?! קומי!" גיחכה ליילה והרימה אותה מן הרצפה. "הבית קפה חמש דקות מפה. את תכף תגלי!"
"אוף. טוב." רטנה רייצ'ל.
לאחר שהגיעו לבית הקפה, הן התיישבו בפינת החדר, והזמינו לעצמן קפה.
"אז מה ההפתעה?!" פרצה רייצ'ל בשאלה.
"קודם כל, אני מחזירה את ההזמנה שלך ומזמינה לך קפה נטול קפאין. זה לא עושה לך טוב!" צחקה ליילה והחליפה את ההזמנה.
"אז, מה ההפתעה?!" שאלה שוב.
"קניתי משהו מהחסכונות שלי.." אמרה ליילה.
"מה כבר קנית?" שאלה רייצ'ל מופתעת.
"זה משהו לשתינו, ודיברנו על זה לפני מלא שנים, אבל אני עדיין זכרתי את זה." ליילה גרמה לה להיות במתח.
"נו! ספרי לי!!" רייצ'ל ניערה את ליילה בידיה.
"רייצ'ל! להירגע!" צחקה ליילה.
"נו!!! ספרי לי!!" התחננה רייצ'ל.
"בסדר! בסדר! אני לא אמתח אותך יותר." אמרה ליילה והוציאה מעטפה מהתיק שלה. "תפתחי את זה."
רייצ'ל הייתה מבולבלת מאוד, כשפתחה את המעטפה נשמעה צרחה בכל השדרה.
"להירגע!!! וואו! סטופ! עצרי! את.. חונקת.. אותי.." אמרה ליילה בעודה נחנקת בחיבוקה הרחב של רייצ'ל.
"אני לא מאמינה שעשית את זה! את משוגעת!" אמרה רייצ'ל מופתעת מאוד ומנסה להירגע.
"נו, תמיד רצינו את זה. מאז שהיינו בנות 14." אמרה ליילה בחיוך.
"מתי נחזור משם?" שאלה רייצ'ל.
"עוד שנה..?" אמרה ליילה בלחש.
"אומייגאד! שנה בטוקיו! את גדולה!" רייצ'ל צעקה.
"כן. ואת יודעת.. תהיה לנו שנה.. אני אתחיל בקטע שלי.. ואת תעשי מה שבא לך." רמזה ליילה למשהו.
"לא. דיי. את לא רצינית. תשבעי." רייצ'ל פערה את עיניה.
"לכי תדעי! אולי זה יקרה." אמרה ליילה.
רייצ'ל עדיין הייתה באותו מבט פעור עיניים ופה.
"הו, אממ, ציינתי שיש עוד הפתעונת קטנטונת?" שאלה ליילה.
"מה עוד?" רייצ'ל הייתה על סף התעלפות מרוב הפתעות.
"יש טקס מוזיקה.. בטוקיו.. כל הלהקות היפניות.." אמרה ליילה בקצרה ושלפה עוד מעטפה מהתיק שלה.
"אומייגאד. קנית כרטיסים?!" נפנפה רייצ'ל במעטפה.
"לא רק.." אמרה ליילה ורימזה לה לפתוח את המעטפה.
"V.I.P?!?! אומייגאד!!!!"צווחה רייצ'ל.
"לא לחנוק! לא לחנוק!" ישר התגוננה ליילה מפניה.
"או מיי פאקינג גאד." רייצ'ל החזיקה את שתי המעטפות בידיה. "מעכשיו, שתי אלה, הן החיים שלי." אמרה רייצ'ל ואחזה בשתי המעטפות.
"וואלה?" לפתע מישהו חטף את שתי המעטפות מידיה.
נשמעה צרחה ענקית שגרמה לאותו בחור להשמיט את המעטפות מידיו.
"אל. תיגע. בזה." התנשפה רייצ'ל.
מבט המום היה על פניו של הבחור.
"מה לעזאזל?" שאלה ליילה. "מה אתה עושה פה?" היא קמה לחבק אותו.
"סך-הכל הסתובבתי באזור ואי אפשר לפספס אתכן.." צחקק ג'ון.
"מצחיק מאוד." אמרה רייצ'ל וחיבקה אותו.
"אז ספרו לי בנות יקרות, למה שתי המעטפות נחשבות לחייכן?" שאל ג'ון והתיישב ליד השתיים.
"אתה לא מאמין מה ליילה עשתה." החלה רייצ'ל לספר. "היא קנתה שני כרטיסי טיסה לטוקיו, ואנחנו נגור שם שנה. וגם! היא קנתה כרטיסי V.I.P לטקס מוזיקה!" צווחה רייצ'ל מאושרת.
"וואו!.. זה.. ממש נחמד.." אמר ג'ון וראו שמבט מאוכזב טיפה נפרש על פניו.
"אל תדאג! שנה תעבור מהר!" עודדה אותו רייצ'ל.
ג'ון צחקק מעט, "זה בסדר. תשמרו על קשר! ותיזכרו את האנשים הקטנים בשיקגו." אמר בחיוך קטן.
"אתה הולך?" שאלה ליילה.
"כן.. אני צריך לזוז. חברים שלי ואני יוצאים לחופשה לסוף הלימודים.. חשבתי להזמין אתכן, אבל אני רואה שיש לכן לאן ללכת." אמר טיפה מאוכזב עם חיוך.
"הו, ג'ון. זה ממש נחמד מצידך." אמרה ליילה. "אל תדאג, אנחנו עוד נחזור ונארגן חופשה אחרת." הוסיפה בחיוך.
"כן, שנה תעבור ממש מהר. אתה אפילו לא תשים לב!" הוסיפה רייצ'ל לדבריה.
"טוב, תהנו בטוקיו! ביי בנות." בירך אותן לשלום, נישק אותן בלחי ויצא לדכו.
"למה את היית מגעילה אליו?" שאלה רייצ'ל בדגש על ה-"את" וטחבה את מזלגה בסלט דוקרת שלל ירקות חתוכים.
"אני? מה אני עשיתי?" שאלה ליילה מופתעת.
"הוא כבר דיבר איתנו על הטיול הזה, ואת זוכרת איך כל הזמן הוא רימז שהוא רוצה שנצטרף. את בטח קנית את הכרטיסים בכוונה למחר." אמרה רייצ'ל והכניסה את כל הירקות שהיו משופדים על מזלגה לפה.
"הוא דיבר על הטיול הזה בסימסטר הראשון! אני אמורה לזכור את זה כשאני קונה כרטיס לטוקיו ורק חושבת על מה שנעשה שם?" שאלה ליילה, לא מבינה למה רייצ'ל שאלה את השאלות הטיפשיות האלה.
"בסדר, לא חשוב. בואי נדבר על טוקיו." רייצ'ל העבירה נושא.
"אוקיי." הסכימה ליילה.
"איפה נגור?" שאלה רייצ'ל.
"במלון. אל תדאגי, זה מלון טוב." אמרה ליילה.
"מאיפה השגת את הכסף?" שאלה רייצ'ל מופתעת.
"קודם כל, תזכרי, אנחנו משלמות ביין, טיפשה. דבר שני, ההורים היו מוכנים לתרום." הסבירה ליילה.
לאחר שרייצ'ל ביררה את כל הפרטים שהיא רצתה לדעת, הן חזרו הביתה.
הן עשו את מטלות הבית, דאגו לתת את האוכל שבמקרר לאנשים שצריכים אותו, הן זרקו את כל הפרחים שהו בדירה כדי שלא יסריחו בסופו של דבר, לקחו כל מיני חפצים שהן ידעו על בטוח שבן רוצות אותם בכל מקרה בבית המלון, הן ארזו עוד כל מיני חפצים שחייבים לטוס איתם.
לאחר שסיימו לארגן את הבית בתוך קופסאות, הן נתנו את הדברים שהן לא צריכות לקחת ליפן, למי שכן היה צריך אותו.
"טוב, זהו." נאנחה ליילה.
"לילה טוב." השיבה רייצ'ל וכבר נרדמה במיטה.
ליילה גיחכה לעצמה, "לילה טוב." ואחרי שהתארגנה הלכה לישון גם כן.

~פרק הבא בקרוב. ^^~

OMG!!
א. הכתיבה שלך סגידה.!
ב. קיההההההההההההההההההההההההה!!!!!
ג. >< גם אני רוצה יפן!!!!!!
ד. תמשיכי עוד ועוד ועוד פרקים 3:

EMI.H כתב:

OMG!!
א. הכתיבה שלך סגידה.!
ב. קיההההההההההההההההההההההההה!!!!!
ג. >< גם אני רוצה יפן!!!!!!
ד. תמשיכי עוד ועוד ועוד פרקים 3:

חחחח תודה. ^^

"טוב, זהו." נאנחה ליילה.
"לילה טוב." השיבה רייצ'ל וכבר נרדמה במיטה.
ליילה גיחכה לעצמה, "לילה טוב." ואחרי שהתארגנה הלכה לישון גם כן.

למחרת בבוקר הבנות קמו בשעה דיי מאוחרת.
כמובן שמשתיהן, ליילה קמה ראשונה.
"כוסאמא שלך. קומי כבר." אמרה ליילה וזרקה על רייצ'ל כרית.
"מה יש קללות על הבוקר?" התמתחה רייצ'ל ופיהקה.
"זה כמעט שלוש בצהריים. טיפשה." אמרה ליילה עוד בעיניים סגורות וגררה את רגליה למקלחת.
"לכי תזדייני." נאנחה רייצ'ל וחזרה לישון.
"זונה אחת. לכי תתקלחי במקלחת השנייה. יש לנו רק עוד כמה שעות עד שזזים לשדה תעופה." הרימה את קולה ליילה.
רייצ'ל הציצה בעין אחת על השעון, והלכה להתקלח.
כל בוקר תמיד ככה, מעירות אחת את השנייה בקללות עסיסיות.
לאחר שליילה סיימה להתקלח, היא הכינה שתי כוסות נס קפה וניגשה אל המרפסת.
"זונה. לא הכנת לי, נכון?" יצאה רייצ'ל בחליפת טריינינג.
בעוד שליילה לוגמת מכוס הקפה שלה, היא הרימה את כוס הקפה של רייצ'ל.
"עוד פעם הנעלי בית האלה?" גיחכה ליילה. רייצ'ל לבשה נעלי בית בצורת כלבים גדולים.
"יש לך בעיה עם הנעלי בית שלי?!" שאלה רייצ'ל בקול רם והתיישבה לידה. "הם ינשכו אותך! זה לא יהיה נעים." אמרה רייצ'ל.
"אוי, סתמי." נאנחה בחיוך ליילה ולגמה מכוס הנס קפה שלה.
"איזה נוף.. מכוניות, פקקים, בניינים ובניינים, ואנשים הולכים עם הזרם." נאנחה רייצ'ל כשבהתה בנוף.
"כאילו שטוקיו כל-כך שונה!" קטלה אותה ליילה.
"כן. אבל זאת טוקיו!" רייצ'ל ניסתה להתחכם.
"טיפשה." ליילה בעטה בה בעדינות.
"רקס, תנשוך אותה!" אמרה רייצ'ל והחלה לשחק עם רגלה כאילו הנעל נושכת את ליילה.
"אני אשלח את רקס לקיבינימאט. ורק וולפי ישאר לך. תיזהרי." איימה ליילה.
"טוב, טוב, אל תהיה כל-כך אלימה." אמרה רייצ'ל.
"יאללה. להכין תיקים ואנחנו זזות." אמרה ליילה וקמה מן השולחן לכיוון המטבח.
"טוקיו!! Here we come baby!" צעקה רייצ'ל מהמרפסת.
"את יודעת, אם כבר, תצעקי את זה בדרך לשדה תעופה! לא מהבית בשביל שאנטוניו יעלה עם המטאטא שלו ויתחיל לקשקש לך על כמה רעש את עושה." אמרה ליילה שכבר הייתה בחדרה.
"אוי שיט." צחקה רייצ'ל ורצה לחדרה.
כמה שניות אח"כ נשמעה צעקה מאחורי הדלת "חוליגניות!!" במבטא איטלקי כבד.
"סליחה מר אנטוניו!" ליילה ורייצ'ל צעקו אל עבר הדלת.
"טוקיו! כל היום טוקיו! אתם בניו-יורק לא בטוקיו!" המשיך להתלונן הזקן.
"האמתי." רייצ'ל פתחה את הדלת, "היום אנחנו טסות לטוקיו. אז ככה שאני בטוחה שתתגעגע אלינו." רייצ'ל אמרה בחיוך.
"וויפי!" צעק אנטוניו וריקד בחזרה לדירתו.
"הוא עוד יתגעגע אלינו.." נאנחה רייצ'ל.
"תני לי לנחש, הוא רקד, נכון?" שאלה ליילה שהתיק שלה כבר היה מוכן.
"יאפ. עכשיו בואי תעזרי לי להכין את המזוודה שלי." אמרה רייצ'ל.
"את לא הולכת בטריינינג, נכון?" שאלה ליילה.
"נראה לך?!" צעקה רייצ'ל.
"יופי." נאנחה ליילה ונכנסה אל חדרה.
"מה ללבוש?" שאלה רייצ'ל ובהתה בכל הבגדים שהיו מפוזרים על הרצפה.
"זה, זה וזה." ליילה זרקה עליה בגדים.
ליילה בחרה ג'ינס ארוך ורחב למטה, חולצה סגולה מכופתרת, ומגפי עקב שחורות.
"סקסי." אמרה רייצ'ל.
"תתלבשי כבר!" רטנה ליילה.
"בסדר, בסדר. אל תצעקי." אמרה רייצ'ל והחלה להיתפשט.
בינתיים ליילה סידרה את בגדיה במהירות אל תוך המזוודה.
"זהו." נאנחה ליילה.
"אויש, רק עכשיו סיימתי. תודה בכל מקרה." אמרה רייצ'ל.
"את עוד תשלמי על זה. מפונקת." אמרה ליילה, "עכשיו בואי תראי מה אני לובשת." משכה בידה אל חדרה.
במהירות היא החליפה את הבגדים לסקיני ג'ינס בצבע כחול כהה, חולצה ארוכה ומשוחררת בפסים עבים מאונכים בצבע אפור ולבן, ומגפיים ארוכות עם עקבים גדולים.
"סקסי." אמרה רייצ'ל.
"נראה לי אנשים יחשבו ששתינו זונות." אמרה ליילה כשהיסתכלה על עצמה במראה.
"אני לא רואה מה הבעיה פה." אמרה רייצ'ל והלכה אל חדרה לקחת את המזוודה.
"לאן את ממהרת? לכי תעסיקי את עצמך במשהו עוד לא התאפרתי ולא סידרתי את השיער. כלום." אמרה ליילה והלכה אל חדר האמבטיה.
"פרינססה." סיננה רייצ'ל.
"מי שמדברת!" החזירה לה ליילה.
ליילה איפרה את פרצופה במסקרה שחורה, עיפרון שחור וכמובן צללית שחורה.
ואת שיערה היא החליקה במהירות למרות שהוא היה כבר חלק.
והוסיפה כובע צרפתי מצמר ואת משקפי השמש היא שמה על חולצתה.
"קחי גם את משקפי שמש." יצא ליילה כמו דיילת מהמסדרון מחזיקה במזוודה שלה.
"וואלה." הסכימה רייצ'ל והלכה לקחת את משקפי השמש שלה.
"כבי את כל האורות וכל הדברים שהשארת דולקים. כמו שאני מכירה אותך השארת בטח חצי מהדברים דלוקים." אמרה ליילה.
"אופס." אמרה רייצ'ל בשובבות והלכה לעשות כדבריה.
"אם כבר! תעשי חיפוש בחדרים אם לא השארנו דברים חשובים." ביקשה ליילה.
"בסדר!" החזירה לה רייצ'ל.
לאחר חיפושים שלא הועילו לכלום (כי ליילה כבר אספה את הכל לילה קודם.), הן עזבו את דירתן כשהן יודעיות שהן לא יחזרו לפה בשנה הקרובה.
"אני או את?" שאלה ליילה.
"אני! אני! אני!" התחננה רייצ'ל.
"אני מחכה." זירזה אותה ליילה.
לפתע נשמעה שריקה צומרנית בכל השדרה. ו-4 מוניות עצרו לידן מחכות שהן יכנסו אל המונית.
הן נכנסו אל מונית והסתכלו על כל הדרך כאילו זאת הפעם הראשונה שלהן שם.
בשדה התעופה הן קנו מלא דברים שהן ידעו שלא יהיה בטוקיו.
לאחר שיצאו בידיים מלאות שקיות ועוד המזוודות שלהן, הן הלכו לשים את המזוודות והדברים שלהן במטוס הנפרד.
אחרי שהן נשארו עם שני תיקים קטנים הן הלכו אל השער שלהן לחכות למטוס.
"תגידי ביי-ביי." אמרה ליילה והמטוס כבר החל לעלות מן האדמה.

~פרק הבא בקרוב.~

קיה~
^^-

אני רוצה עוד פרק!! D:

נסגד *ך*
הכתיבה שלך מדהימה D:
וגם אני רוצה שנה ביפן, גם אני גם אני גם אני רוצה ;-;

אני רוצה עוד פרק!!
עכשיו!דחוף!מיד!בזה הרגע!!!!


אפשר עוד פרק?בבקשה???

וואי שכחתי לגמרי להמשיך עוד פרקים. ><"
מחר אני אכתוב. סורייייייייייייייייייי.

Nicky כתב:

וואי שכחתי לגמרי להמשיך עוד פרקים. ><"
מחר אני אכתוב. סורייייייייייייייייייי.

אעעעעעעעעעעעעע!!!!!!!~מתנפלת עליך~
תמשיייייכי ~עצבניית~